נגה בת 11 חודשים

יום ראשון, 9 אפריל, 2000

השבוע שעבר היה שבוע הסתגלות לגן החדש ובו, לפי עצת המנהלת, השארנו את נגה בגן מדי יום לפרקי זמן הולכים ומתארכים (2, 4, ו- 6 שעות). בשבוע שעבר היא בכתה בכל פעם שנפרדנו אבל הבוקר כשהבאתי אותה היא נופפה לי לשלום בשמחה מהולה במבוכה. (לאחרונה היא למדה לנופף בכפה לשלום בתנועת מעלה מטה במקום התנועה הסיבובית שהיתה נהוגה עד כה.) נדמה לנו שלפי מיטב המסורת של "שבוע אחד בגן, שבועיים מחלה בבית" נגה החלה אמש לפתח הצטננות קלה שבודאי תתחזק בהמשך. בינתיים היא מלמדת את עצמה לעמוד. היא מצליחה להיעמד ללא תמיכה למשך יותר משנייה ורק אז מתיישבת על הרצפה. כושר שיווי המשקל שלה מעולה. היא לעיתים מטפסת על כרית גבוהה או מדרגה. למתבונן מן הצד זה נראה כאילו בכל רגע במהלך הטיפוס, ההתיישבות והירידה היא עומדת להטיח את ראשה ברצפה ולכן לרכי הלבב מומלץ להימנע מהתבוננות. כמעט בכל הפעמים היא יוצאת מזה בשלום. כדי למנוע מנגה גישה אל העציץ בסלון, העברנו את השולחן שעמד במרכז החדר לצידו של העציץ. זה היה יעיל למשך זמן מה אבל לאחרונה היא החלה לזחול מתחת לשולחן ולהיעמד מעברו השני. בלילות נגה נרדמת בשעה 21:00 או 22:00 (לפי בחירתנו) בסיוע בקבוק מטרנה ומתעוררת ב- 6:00 לקבלת אספקת חלב נוספת. לאחר מכן היא לעיתים נרדמת לשעה ולעיתים לא. אבל לא תמיד היא נרדמת מיד כשאנו משכיבים אותה. קורה לפעמים שהיא נעמדת בלול ובוכה. כאשר אנו מואילים בטובנו לבוא היא מיד מפסיקה לבכות, מתכרבלת לה בתנוחת שינה ומזמינה אותנו ללטף אותה. מכיוון שהיא כל כך מתוקה כשהיא עושה כך, איננו יכולים לסרב לה ומלטפים אותה עד שתירדם.
במשך היום היא כבר אינה מתעקשת על תה ממותק בתור נוזל שתייה ומסתפקת בבקבוק מים המשמש לה גם כמוצץ. איתו היא נרדמת בשנת הבוקר ואחר הצהריים, וממנו היא לוגמת כמויות עצומות של מים. היא למדה להחזיק בעצמה בידיות הבקבוק ובהיעדרן – היא אוחזת בבקבוק עצמו. כשניסינו להמיר את פיטמת הבקבוק בפיה שהשתייה ממנה דומה לשתייה מכוס, נגה הטילה וטו.

יום שני, 17 אפריל, 2000

נגה הסתגלה לגן החדש במהירות רבה. היא שמחה כשהיא מגיעה אליו ושמחה כאשר אנו באים לקחתה הביתה. באחד הבקרים, כשהיתה נתונה בזרועותי, היא הושיטה את ידיה אל המטפלת כדי שתיקח אותה ממני. לשמחתנו הצינון שבו לקתה בשבוע שעבר לא התגבר אלא נותר ברמתו הבינונית. כעת הוא מלווה גם בשיעול קל אך שניהם אינם פוגמים בתיפקודה או במצב רוחה של נגה. החיסרון היחיד של הגן הוא בכך שהמטפלות נחפזות להחליף את בגדי הילדים בכל פעם שאלה מתלכלכים או נרטבים. ההשלכות עלינו הן מחסור חמור בבגדים נקיים וצורך תמידי לכבס. התפתחויות:
נראה שמכת ההקאות חלפה עברה לה מאז החלימה נגה ממחלתה האחרונה. למעשה, מאז חג פורים הקיאה נגה רק פעם אחת ויחידה. זה קרה השבוע בעקבות שיעול חזק שתקף אותה. למזלנו, אם כן, אין כבר צורך בתכשיר הפרפולסיד שעליו המליצה הרופאה.
נגה נעמדת לאחרונה לפרקי זמן ממושכים יותר ויותר. המקסימום כרגע הוא כעשר שניות. כאשר זה קורה היא מניעה את ידיה בהתרגשות או מקישה בחפצים שבידיה. היא אפילו מסוגלת לצעוד מספר צעדים. המקסימום הוא שלושה.
נגה למדה להסתובב תוך כדי ישיבה. היא מניעה את רגליה ובעקבותיו את הישבן. כך היא יכולה להשלים מעגל שלם.

יום רביעי, 19 אפריל, 2000

כושר העמידה וההליכה של נגה משתפר והולך ואנו נהנים לשחק בה ב"מסירות": יורם יושב מולי במרחק של מטר וחצי ומשלח אותה אלי בהליכה, אני מקבלת אותה, מנשקת אותה על הישגה המדהים ושולחת אותה חזרה. היא מבינה כשאומרים לה תוך כדי הלבשתה: "תני לי יד" או "תני לי רגל" או "תני לי עכשיו את הרגל השנייה".

יום רביעי, 26 אפריל, 2000

לאחרונה התגאיתי בכך שנגה חדלה להקיא. השבוע באה המציאות וטפחה על פנינו. נגה המנוזלת הקיאה לאחרונה כחמש פעמים. ביום א' השבוע הלכנו איתה לרופאה כדי לבדוק שפרט לנזלת הכל בסדר. להפתעתנו, הרופאה מצאה שיש התחלה של דלקת אזניים ואמרה שברגע שצבע הנזלת הופך להיות ירקרק ולא צלול, זהו סימן לכך שהחלה התיישבות של חידקים באיזור. היא רשמה לנו אנטיביוטיקה חלשה יחסית – אזניל - לשימוש פעם אחת ביום במשך שלושה ימים בלבד. כרגע נראה שהיא בריאה אבל סביר להניח שזהו מצב רגעי כי מחר היא תשוב לגן אחרי חופשת הפסח הממושכת. השבוע לקחנו אותה לחנות אורתופדית בפתח תקוה והזמנו נעליים ציר ישר כפי שהמליץ הרופא. הרופא אמר שלעיתים אין צורך בתיקון והמצב מסתדר מעצמו. מצאנו לכך חיזוק גם באינטרנט שם נכתב שאם כף הרגל אינה קשיחה וניתן לישרה ידנית, הרי שעד גיל שלוש היא תתישר מעצמה.
נגה משפרת את כושר עמידתה והליכתה. היא נעמדת ממצב של ישיבה על דרגש (ולא רק ממצב של עמידה נתמכת בחפץ גדול). היא מצליחה לעמוד לפרקי זמן ממש ארוכים והיום הצליחה ללכת כשלושה מטרים – מחלון הסלון עד תחילת המטבח.
גם התקשורת עם נגה נהייתה קלה יותר. כשהיא רעבה היא אומרת ננננננה. כשהיא צמאה היא מצביעה על הבקבוק ומשמיעה קולות שוקקים. היא מבינה כשאומרים לה לשכב ואוהבת לשחק איתנו ב"קוקו" על ואריאציותיו השונות, וכן "איפה אף של אבא \ נגה \ מיצי?" ובעיקר "מצח" – המשחק בו היא מגישה את מצחה למצחי ולמצחו של יורם לסירוגין.

יום שבת, 6 מאי, 2000

נגה כבר כמעט בת שנה ואפשר ממש להתפעל ממנה. מוטוריקה – ביממה האחרונה חלה קפיצת מדרגה נוספת ביכולת ההליכה של נגה. היא הולכת למרחקים ארוכים יותר ולעיתים קרובות יותר. אך הזחילה היא עדיין אמצעי התנועה המועדף. הלשון של נגה נמצאת רב הזמן מחוץ לפה. העלינו מספר השערות לכך. השערה אחת טוענת שהיא מלחיתה, וההשערה השנייה טוענת שהלשון עוזרת לה לשמור על שיווי המשקל בזמן ביצוע פעולה מוטורית מורכבת. אוכל - בתחום האוכל עברנו כברת דרך ארוכה. אמנם נגה נמצאת בשלב של אכילת מספר מצומצם של מאכלים, אך בכל זאת אנחנו מפיקים סיפוק רב לראותה אוכלת ביד או בכפית כמויות גדולות של אוכל, בעיקר מוצרי חלב למיניהם – מעדני חלב, וגבינות וכן מוצרי בצק למיניהם – עוגיות חיטה מלאה, לחם, פיתות, וקרקרים של פתית. את המאכלים האהובים עליה היא מזהה על פי האריזה ומשמיעה קולות רמים כדי שנזדרז להאכילה בהם. המעניין הוא שהיא מזהה מרחוק גם מאכלים טעימים ומתוקים שהיא מעולם לא ראתה או טעמה, למשל – בקלאווה, גלידה מן הפריזר, גלידה שנקנתה בקיוסק או גביע מילקי. כשמדובר בגלידה, מוטיבצית האכילה היא כל כך גבוהה, שהיא מסוגלת להאכיל את עצמה אם נותנים לידה את הכפית.
תחליף החלב שתפס עד כה מקום מרכזי בתפריטה נדחק לפינה והיא מסתפקת ב 2-3 בקבוקים בלבד ליום. לעומת זאת, היא החלה להתמכר לשתיית מים. הבקבוק מלווה אותה בכל ארוחה ואם שכחנו והצבנו אותו מחוץ לטווח השגתה, היא תצביע עליו באצבע ותגיד "די די" (ד' בחיריק). אם היא תראה שהבנו את כוונתה משום שאנו מביטים לאותו כוון, היא מיד תשמיע קולות שמחה, גם אם עדיין לא קיבלה את מבוקשה. ההקאות לצערנו לא הפסיקו והן לעיתים באות בתגובה לאוכל שנאכל שעות רבות קודם לכן אך למרבה הפליאה כמעט שלא התעכל.
משחקים – לאחרונה התחלנו לקחת את נגה לגני המשחקים. היא מסתייגת מן הנדנדות אך נהנית מאוד במגלשות. היא אפילו מסוגלת לטפס על המגלשה אם תומכים בה מאחור.
בבית היא נהנית מאוד לשחק בקופסאות. היא מכניסה ומוציאה חפצים שונים מתוך קופסאות, אפילו את ראשה שלה. היא כבר אינה פוחדת לאבד קשר עין עם העולם משום שכבר הבינה כנראה שהוא ממשיך להתקיים בכל מקרה. הסתרת הראש היא חלק ממשחק ה"קוקו" האהוב עליה ומופיע בגרסאותיו שונות שבחלקן היא מסתירה את פניה (בוילון או מאחורי הקיר) ובחלקן מסתיר את פניו המשתתף האחר.
היא נהנית להחריב מגדלים שנבנו מכפיסי עץ או מקופסאות ריקות של מטרנה, ואוהבת לשתף את האחרים ברכושה בכך שהיא מושיטה לסובבים אותה חפצים שונים, גם אם היצורים שבסביבתה הם חתולים, כלבים (מרוין) או צמחים.
תקשורת – חלק מן ההגאים שהיא מבטאת הם בעלי משמעות ונסובים בעיקר סביב נושא האוכל. אך גם כשלא מתקיימת תקשורת, נגה אינה חדלה מלמלמל ולדבר לעצמה ולצעצועיה ("א-די", "א-דה", "אבא בא בא בא" "טה", "טטטטה", "טסס", "סססס"). כשהיא רואה אנשים שמחים או צוחקים היא משתתפת בשמחתם (לא מזמן היא ראתה אנשים רוקדים משמחה לאחר ניצחון במשחק כדורסל. היא נעמדה ורקדה יחד איתם). אם היא עצמה מהווה עילה לצחוק היא ממשיכה בהצגה (השבוע היא הרעישה ברעשן. כשהבחינה בתשומת ליבנו המכוונת אליה המשיכה ביתר שאת, דבר שגרם לנו לצחוק ללא שליטה). היא ילדה מקסימה שמחייכת לכולם ופותחת איתם בשיחה, וזה כולל אנשים באוטובוס ובמעלית, וקופאיות בסופרמרקט.

כל הזכויות שמורות לאלינור אטרקצ'י